רבינו חיים בן עטר, הנודע בכינויו אור החיים הקדוש על שם פירושו לתורה, נולד בשנת ה'תנ"ו (1696) בעיר סאלי שבמרוקו. הוא למד תורה אצל סבו רבי חיים בן עטר הראשון, ומגיל צעיר הצטיין בחריפותו ובקדושתו.

בשנת ה'תצ"ב (1732) החליט רבינו לעלות לארץ ישראל. בדרכו עבר באיטליה, שם הוציא לאור את ספרו הגדול "אור החיים" – פירוש על התורה המשלב פשט, דרש, רמז וסוד, והפך לאחד הספרים הנלמדים ביותר בעולם היהודי.

הבעל שם טוב הקדוש העריך מאוד את רבינו ואמר עליו שהוא "ניצוץ של משיח". הוא אף ניסה לעלות לארץ ישראל כדי להיפגש עימו, בהאמינו שחיבורם יביא את הגאולה.

רבינו הגיע לירושלים בשנת ה'תק"ב (1742) וייסד את ישיבת "כנסת ישראל". נפטר בט"ו בתמוז ה'תק"ג (1743) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.